התחדשות עירונית? החלטורה עשויה להפוך ברכה לקללה

בשנים האחרונות השכילה מדינת ישראל להתחיל לצופף את מרכזי הערים ואת שכונותיה הוותיקות. עדיף להוסיף קומות ולחדש בניינים בשכונות מזדקנות, מאשר למתוח כבישים, תשתיות, מוסדות ציבור ואזרחים לעוד ועוד שטחים פתוחים. זה נכון תכנונית. זה נכון חברתית. זה נכון כלכלית. ורק בטיחותית - אותה מטבע לשון שחוקה שמדברת על "פיקוח נפש" הדוחה את כל התורה כולה - אנו עלולים לגלות שעשינו עסקה רעה. שבדרך לחיזוק הבניינים מפני רעידות אדמה (אחרי קריסת החניון, מותר גם לתהות האם אכן הבניינים החדשים שנבנים לפי "התקן" יעמדו ברעידה חזקה), נהרגו כמה אזרחים תמימים, שבסה"כ עברו מתחת למנוף שקרס או מתחת לחיפוי אבן שנפל.

שימו לב למדגם מייצג, ימים ראשון ושני בשבוע שעבר, שבוע לפני קריסת החניון: בתו התינוקת של חבר הכנסת אמיר אוחנה טיילה עם מטפלת ברחובות תל אביב, כשאבן נפלה מאתר בנייה, פגעה בראשה והיא נזקקה לתפרים. באותו יום, בחדרה, נפל לוח שיש ממנוף, פספס במטרים נערה שעברה ברחוב, ריסק מכונית שחנתה בסמוך וגרם לפציעתן קל של אם ותינוקה שישבו ברכב סמוך. יום לאחר מכן נפלו חלקי מנוף ממשאית בפינת הרחובות קרליבך והחשמונאים בתל אביב. שוב, למרבה המזל, הם רק ריסקו כמה כלי רכב. שלושת המקרים הללו הסתיימו ללא נפגעים בנפש, ולכן רק במקרה הם הגיעו לאוזננו (וסביר להניח שהיו עוד מקרים, שלא זכו לשום תהודה).

בשנת 2015 התקבלו היתרים לכ-4,500 דירות חדשות שיוקמו בתוך הערים במסגרת פינוי בינוי ותמ"א 38. עד שנת 2018 מתיימרת הממשלה להגיע ל-10,000 דירות כאלו בשנה. מדובר במאות מנופים ואלפי פיגומים - שתחתם יעברו מדי יום מאות בני אדם.

מחדלי הבטיחות וחוסר הפיקוח באתרי הבנייה לא נוגעים רק ל-70 אלף פועלי הבניין המסכנים בכל יום את נפשם, אלא לעוד עשרות אלפי ישראלים שחיים ומסתובבים ליד אתרי בנייה, גם אם מדובר בתל אביב ורמת גן. כל עוד החלטורה שולטת בענף הבנייה, ההתחדשות העירונית עלולה להפוך ברכה לקללה.