פרסומי התחדשות עירונית ותמ"א 38



מרץ17
בית המשפט העליון קבע כי מוסדות התכנון חייבים לבחון חלופות
TheMarker
שני מבנים בעיר חיפה אשר להם קיר משותף הוקמו על מגרש אחד שמחולק לשתי חלקות נפרדות. בשנת 2011 הגיש אחד מבעלי הדירות לוועדה המקומית בקשה לביצוע תוכנית תמ"א 38 ובקשתו אושרה עבור מסלול של חיזוק המבנה, אך ללא זכויות לבניית דירות נוספות או קומות נוספות. בעלי הדירה ערער על כל בוועדת הערר המחוזית וערעורו התקבל וניתן אישור לבניית דירות חדשות. אך גם להחלטתה של וועדת הערר הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה, וזה קבע כי וועדת הערר שגתה מכיוון שהחלטתה נותנת משקל יתר לעניין התמריצים הכלכליים ביחס לשיקולים התכנוניים והחלטתה אינה מאוזנת. אך גם על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית המשפט העליון אשר לא דן בחלופות אך קבע כי יש לבחון את כל החלופות התכנוניות כדי למצוא את האיזונים הנכונים בין טובת בעלי הדירות והיזם לבים טובת הסביבה כאשר מדובר בפרויקטים של חיזוק מבנים של תמ"א 38. למעשה קבע בית המשפט העליון, בפסק דין בעניין ש. דורפברגר בע"מ ואחרים נגד ועדת הערר, הלכה חשובה בנושא תכנון ובנייה כאשר השופטים התייחסו לאינטרסים הסותרים בין זכויות קנייניות לבין זכויות תכנוניות כאשר ההחלטה מחייבת את מוסדות התכנון לבחור את החלופה שפגיעתה היא הקטנה ביותר מבין החלופות שעליהם לבחון ובכך ניתן תקדים שהוא כללי ומעבר לדיון בתחום של תמ"א 38. אך בנושא תמ"א 38 ציין בית המשפט העליון שהוא כלי חשוב בערים השונות ומהווה פתרון אפשרי למחסור בדיור אך יש להביא בחשבון גם שיקולים אחרים.
למאמר המלא