בפרויקטים של תמ"א 38 במסלול הריסה ובנייה בעלי הדירות הקיימות בבניין יזכו למקום חנייה כמו בעלי הדירות החדשות, לעומת זאת בפרויקטים של תמ"א 38 במסלול של חיזוק ותוספות, יזכו רק בעלי הדירות החדשות לחנייה, ואילו בעלי השירות הקיימות יקבלו מקום חנייה רק אם הייתה ברשותם חנייה קיימת. מצב זה עלול ליצור מתיחות בין בעלי הדירות מכיוון שמיקום החנייה תלוי בתכנון של האדריכל אך חלוקת החניות תלויה במידת ההסכמה הקיימת בין בעלי הדירות. נושא נוסף הוא קביעת הסדרי התשלומים עבור מתקני החניה. אם קיימת בהסכם מול היזם התייחסות לחלוקות מקומות החניה לפיה היא תיקבע לאחר השלמת הפרויקט, יש בכך פתח למחלוקות בין בעלי הדירות. מומלץ לתת את הדעת לעניין חלוקת מקומות החניה כמו גם לעניין נשיאת הנטל בעלויות תפעול החניה כבר בשלב ביצוע המשא ומתן מול היזם. אחד הפתרונות הוא שהיזם יעביר לנציגות הדיירים את התשריט המוצע ואת הרשימה של מקומות החניה עד לשלב קבלת היתר הבנייה לפרויקט. פתרון אפשרי נוסף הוא שהיזם יקצה מספר מקומות חניה עבור הדירות היקרות שייבנו בפרויקט, כמו דירות הגג, בעלי הדירות ויתר בעלי הזכויות ייבחרו מספר מקומות חניה מאלה שנותרו, ואם יישארו מקומות חניה נוספים, היזם יקבל אותן. הסכם לגבי חלוקת הנטל של עלויות התחזוקה וההפעלה של מתקני החניה, אפשר לסכם כי הן תתחלקנה בין כל בעלי הדירות, ובכלל זה בעלי הדירות החדשות.
|