בירושלים עומדים לאשר פרויקט שהעירייה מקדמת במרץ שעל פיו ייהרסו בנייני רכבת ישנים ברחוב הנורית ולבנות במקומם 428 יחידות דיור בארבעה גורדי שחקים. מדובר ברחוב חד סטרי הנמצא באחד באזורים הצפופים ביותר שבעיר ירושלים, כאשר מדובר על צפיפות המתבטאת ב- 71 יחידות דיור לדונם. זוהי דוגמא לבעייתיות של מימוש הרעיון של התחדשות עירונית. את בעיית הצפיפות ניתן היה לפתור אם היו מקצים שטח נוסף לתוכנית. דוגמא זו ממחישה את הבעיה שאין כללים ברורים למימוש פינוי-בינוי וכל רשות מקומית יכולה להחליט את רמת הצפיפות בשטחים שלה. מבקר המדינה ציין בדו"ח האחרון שלו כי רק 10 אחוזים מהפרויקטים שאושרו, אכן הוצעו לפועל. ללא ראייה כלל ארצית עניין ההתחדשות העירונית עלול ליפול בין הכיסאות. משמעות הפרויקטים שכן יוצאים לפועל, היא בניית מגדלי ענק בשכונות עניות כאשר את הרווח הכלכלי רואים בעיקר היזמים, פעילי הנדל"ן וכן מדינת ישראל שמוכרת את הקרקעות לכל המרבה במחיר במקום שהציבור יהיה מזה. הגדלת הצפיפות באופן חד כזה, נותנת פתרון לטווח הקצר, אך במקום לפתור את הנזקים שנוצרו בשנות החמישים, המדינה יוצרת את הסלאמס החדשים. כך מתקבל שפתרונות שמממשים במסגרת פרויקט הדיור הלאומי, חוזרים על אותן טעויות שנעשו בעבר ושוב מי שישלם בעתיד את המחיר לזה, תהיה האוכלוסיה המוחלשת והענייה.
|