תמ"א 38 יצאה לדרך לפני למעלה מעשור, ובימים ההם ראה המחוקק לנגד עיניו את הטובה שתצמח ממימוש התכנית, כאשר היא מעניקה, ללא עלות, זכויות בנייה לבעלי דירות ישנות הנמצאים בבניינים שלא עומדים בתקן 413, בנייה אנטי-ססמית נגד רעידות אדמה, ואשר אינם ממוגנים. בעלי הדירות מוכרים את זכויות הבנייה האלה לקבלנים אשר בתמורה לכך הם מחזקים את הבניינים ומרחיבים את הדירות, או במקרים אחרים הורסים את בבניין ונותנים לבעלי הדירות הישנות, דירות חדשות. במשך הזמן למטרה העיקרית של חיזוק הבניין כדי להציל חיים, עליה חשב המחוקק, נוספה מטרה של מקסום התמורה. במציאות, קרה שכל דייר דואג למקסום התמורה שהוא מקבל לעיתים תוך ניהול משא ומתן פרטני מול היזם. בתהליך הזה גם קרה מצב בעייתי מכיוון שבעלי הדירות אינם נושאים בעלויות, היזמים הם אלה שמממנים את כל בעלי המקצוע, כולל את אלה שאמורים לדאוג לאינטרסים של בעלי הדירות, ולכן גם סרים למרותם. מומלץ לבעלי הדירות, שכדי לשפר את סיכוייהם לקבל תמורה ראויה ואף שוויונית, ישכרו את שירותיהם של מומחים שהם עצמאיים. תמורה שוויונית מתבטאת למשל בגודל הדירה שיקבלו. כאשר מדובר בבניין שהדירות בו אינן זהות בגודלן, התמורה צריכה להיות ביחס לגודל הדירה ולזכויות. לפיכך, תמורה שונה בתוספת, אך שיוויונית מבחינת האחוזים, תוכל לבטא את הזכויות והחלקים ברכוש בצורה הוגנת.
|