|
בעלי דירות בשכונת ביצרון בתל אביב ביצעו פרויקט תמ"א 38 בבניין, שבמסגרתו דירותיהם הורחבו ונבנתה יחידת דיור נוספת על הגג, בין השנים 2010-2012. שופט בית משפט השלום בתל אביב, רונן אילן, פסק שהדיירים השתלטו על שטחים משותפים וניצלו זכויות בנייה מעבר למה שמגיע להם על פי חלקם היחסי, ולכן ישלמו פיצויים.
הבניין המקורי בן שתי קומות, והוא נרשם כבית משותף בשנת 1957. בשנת 2010 בעליהן של דירות בקומה הראשונה ובקומת הקרקע, המשתייכים לאותה משפחה, ביקשו וקיבלו היתר בנייה מתוקף תמ"א 38 להרחבת דירותיהם על חשבון שטחים מחצר הבניין, וכן לבניית יחידת דיור חדשה על גג הבניין. הפרויקט הושלם זה מכבר.
בשנת 2013 הגישו נגדם תביעה בני זוג, שבבעלותם שתי דירות אחרות בבניין, בטענה כי הם נתנו את הסכמתם לתוכנית, אולם הנתבעים הוליכו אותם שולל. לדבריהם, הנתבעים הסתירו מהם את הכוונה לכלול במסגרת הבנייה דירה נוספת על הגג ולהרחיב את דירותיהם על חשבון חלק מהחצר. הם דרשו צו להריסת בנייה וכן פיצוי על הנזקים שנגרמו להם. עוד טענו התובעים כי הבנייה נערכה תוך ניצול עודף של זכויות הבנייה של בעלי הדירות הבניין, וכן כי הנתבעים השתלטו על שטחים מהרכוש המשותף באופן שעולה על חלקם היחסי. התובעים ציינו כי בעתיד לא יוכלו להרחיב את דירותיהם כפי שהורחבו דירות הנתבעים.
הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה על רקע סכסוך אישי בין הדיירים ועל כן בחוסר תום לב. הם ציינו כי קיבלו את הסכמת כל הדיירים, כולל התובעים, לפני קבלת היתר הבנייה. בנוסף, הם טענו שאמנם הבניין היה במקור משותף, אולם דירותיהם הופרדו בפועל מיתר חלקי הבניין לפני שנים והפכו לאגף נפרד. לפיכך, טענות התובעים בדבר השתלטות על חלקים מהרכוש המשותף חסרות שחר.
השופט אילן רונן קיבל את התביעה בחלקה. לדבריו, חוק המקרקעין מאפשר לכל דייר להשתמש בחלקים המשותפים שימוש סביר, אך הנתבעים לא הוכיחו שיתר בעלי הדירות בבניין הסכימו שיספחו את החצר האחורית לשטח דירותיהם. השופט קיבל את חוות דעתו של השמאי שפיצר שמונה מטעם בית המשפט, וקבע כי הנתבעים השתלטו על שטח בחצר הבניין בהיקף שעולה על חלקם היחסי ברכוש המשותף, וגרעו 14 מ"ר מחלקם היחסי של התובעים. בנוסף, הנתבעים ניצלו זכויות בנייה המשותפות לכלל דיירי הבניין בהיקף הגבוה ב-60 מ"ר מהחלק היחסי שמגיע להם. השופט מצא שיש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 85 אלף שקלים בגין ניצול שטחים בהיקף העולה על חלקם היחסי ברכוש המשותף, וכן בפיצוי של 60 אלף שקלים בגין ניצול זכויות בנייה בהיקף העולה על חלקם היחסי בזכויות הבנייה.
מנגד, נדחו טענות התובעים לפיצוי בטענה שעבודות הבנייה שביצעו הנתבעים ימנעו מהם את האפשרות לבצע בעצמם עבודות בנייה להרחבת דירותיהם, נדחו טענות התובעים לנזק ופגיעה בפרטיות בעקבות בניית המרפסות בצד הדרומי של הבניין, נדחו טענות התובעים לנזקים במהלך ביצוע עבודות הבנייה, ונדחו טענות התובעים לחיוב בפיצוי על נזק שאינו ממוני, כלומר בגין עוגמת נפש. בנוסף, קבע השופט שיש לדחות את העתירה לצו הריסה כלשהו ביחס לבנייה שביצעו הנתבעים.
השופט אילן רונן חייב את הנתבעים בפיצוי בסך 145 אלף שקלים בתוספות שכר טרחה לעורך דין בסך 40 אלף שקלים.
- ב״כ התובעים: עו"ד תום סטרוגו
- ב״כ הנתבעים: עוה"ד עודד גרוס ויאנה רזניק חוטובלי
עו"ד נעמה אריאל עוסקת ב- תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פסקי דין קשורים:
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
|