פרסומי התחדשות עירונית ותמ"א 38



יול25
היתכנות לפרויקטים של תמ"א 38 לא תואמת את המפה הסייסמית של ישראל
גלובס
קיים קשר רופף בין המפה הסייסמית של ישראל לבין הרלוונטיות של תמ"א 38, ותזכורת לכך קיבלנו לאחרונה בעקבות רעידות האדמה הקלות. האזורים בהם תמ"א 38 יכולה להתקיים הם אלה ששווי המקרקעין בהם גבוה כך שתוספת זכויות הבנייה יאפשרו כדאיות כלכלית לשם חיזוק המבנים. מה שבפועל קרה הוא שהפרויקטים של תמ"א 38 מתבצעים בעיקר על מבנים שהם הדרך כלל במצב טוב, והעובדה שיש תכנית כזאת הפכה להיות כמו "גלולת הרגעה" שהנושא של חיזוק מבנים בפני רעידות אדמה הוא מטופל, אך במציאות אין הדבר כך. באזורים בהם קיים סיכון גדול של רעידות אדמה, אין כיום פתרון לחיזוק המבנים וגם השלמת התכנית הארצית, כפי שצוין בדו"ח האחרון של מבקר המדינה, לא בוצעה מכיוון שעדיין לא ניתן פתרון במסגרת תמ"א 38, למבני ציבור, לדרכים ולגשרים. מדיניות ציבורית אחראית בנוגע לחיזוק מבנים, צריכה להקצות תקציבים לפי מידת הסכנה לתושבים. גם ההגדרה של תמ"א 38 כחלק של התחדשות עירונית חוטא לאמת במקרים רבים, מכיוון שיש היתכנות כלכלית בעיקר בשכונות היציבות שאין צורך בהן לחידוש, ומה שקורה בפועל בשכונות אלו שמימוש תמ"א 38, ותוספות הבנייה הנגזרות מכך יוצרות לחץ על התשתיות הקיימות, ופוגעות במרקם הבינוי. גם בהיבט של "דיירים סרבנים" אין טיפול נאות היום, והאופי שבו המחוקק מתייחס אליהן תוך מתן כוח לבעלי הדירות האחרים ללחוץ אליהם מכיוון שמדובר בהצלת נפשות. אך בתי המשפט כמו גם המפקחים על הבתים המשותפים לא מבחינים בין סרבנים של פינוי-בינוי שמבוצעים בעיקר בשכונות מתדרדרות לבין סרבנים של תמ"א 38 המתבצעות בשכונות בהם הבתים המועמדים לחיזוק אינם מזיקים לתושבים או לסביבה או לתושבים והדירות המשודרגות לא בהכרח תורמות. מידת הכפייה של בתי משפט צריכה להיות תואמת את מידת הסכנה באותו אזור.
למאמר המלא