חוק פינוי בינוי (פיצויים) נחקק בשנת 2006 במטרה לקדם התחדשות עירונית כחלק ממדיניות הממשלה, לפיו אם ל-80 אחוזים מבעלי הדירות שלהן מוצמד לפחות 75 אחוזים מהרכוש המשותף, מסכימים לעסקה, יוכל בעלי הדירות שהסכימו לביצוע פרויקט של פינוי בינוי, לתבוע בעל דירה המסרב לתת את הסכמתו מסיבות לא סבירות. החוק נועד לאפשר לקדם מיזמים של התחדשות עירונית גם אם יש בעלי הדירות שאינם מסכים לביצוע הפרויקט. מתברר שלמרות חוק זה, המאפשר תביעת נזיקין נגד בעל דירה סרבן, ישנם פרויקטים רבים שלא יוצאים לפועל בשל סירובם של בעלי דירות. בשל כל הוגשה הצעת חוק הנותנת לבית המשפט את הסמכות להורות על פינוי בעל דירה סרבן, במקרה שבית המשפט מצא כי הפינוי מוצדק ולאחר שבעל הדירה קיבל הזדמנות להציג את עמדתו. בעל דירה המסרב לביצוע פרויקט של התחדשות עירונית יכול לפנות לבית המשפט כדי שזה יכריע אם הסיבות שלו להתנגדות הן סבירות ובהתאם לאמות המידה שקובע החוק. נוצרת בעיה שעצם הפנייה של בעל הדירה הסרבן לבית משפט יותר עיכוב גדול בקידום הפרויקט, מכיוון שבתי המשפט מצויים בעומס גדול. אפשרות אחרת היא לקבוע הליך המקדים פנייה לבית משפט שבו יקבע שמאי המתמחה בתחום של פינוי בינוי שיפעל לבצע הליך בוררות מהיר יותר. הכרעותיו של השמאי יהיו בהתאם לאמות המידה של החוק והוא יכול לקבוע שהתנגדות של בעל הדירה הסרבן הן מוצדקות, אם מדובר למשל בעסקה שאינה כדאית כלכלית, או שלא ניתנו בטוחות הולמות. רק לאחר שהשמאי יביע את דעתו יוכלו הצדדים לפנות לבית המשפט כאשר אלה מקבלים את המקרים במצב בשל יותר.
|