בג"צ דחה את העתירה שהגישו אדריכלי הנוף כנגד עקירת עצים במסגרת תמ"א 38. שופטי הבג"צ קבעו כי סעיפי התמ"א מתייחסים לתוכניות המפורטות הקיימות בעוד שבכל יום נחשפים עוד מכשליה. תושבי רמת גן חווים את הבעייתיות כאשר גם ברחובות צרים בונים בניינים בני 10 קומות במקום בניינים בני 3 קומות מבלי שיהיה רווח בין קיר לקיר ומבלי להשקיע בהתאמת התשתיות, גדרות חיות, צמחיה ועצים מוחלפים באספלט. הממוצע המשוער של עצים שיש לכרות בכל מגרש הוא 40 אחוזים אך במציאות נכרתים 100 אחוזים של העצים. ברחובות העירוניים, מרבית הצל מסופקת על ידי עצים הנטועים במגרשים פרטיים וכריתה שלהם משאירה את המרחב קרח. גם כאשר יוצאים מתוך הנחה שביצוע שתוכנית המתאר הארצית מתייחסת לתוכניות מפורטות קיימות, היה הבג"צ צריך לבטל את התוכניות. תמ"א 38 יכולה הייתה לממש את ייעודה המקורי, היינו לחזק את המבנים שיעמדו בפני רעידות אדמה, וגם לאפשר התחדשות עירונית, אך בפועל זה לא מה שקורה. בדרך כלל תוכניות ארציות הן כלליות ומשאירות בידי הרשויות שיקול הדעת נרחב. במקרה של תמ"א 38 יש עדיין סעיף המותיר את שיקול הדעת בידי הרשות המקומית, אך בפועל השיקול החזק ביותר המשפיע על ההחלטות הוא הרווחיות וכריתת העצים לא נכנסת לשיקולים אלה ולכן דינם להיכרת. שופטי בג"צ סבורים, כפי שפורסם, שהוועדות המקומיות משתפות את הציבור בתוכניות של תמ"א 38 ובתכנון בכלל, אך בפועל ההחלטות העקרוניות מתקבלות לפני תהליך השיתוף של התושבים ולכן מה שנותר לתושבים לעשות הוא להגיש התנגדויות או עתירות, אך אלה הליכים שיש בידי אוכלוסייה אמידה וחזקה שיכולה לממן עורכי דין ויועצים מקצועיים.
|