תוכנית המתאר הארצית 38 אושרה לראשונה בשנת 2005 והיא נועדה לאפשר חיזוק מבנים שיעמדו בפני רעידות אדמה ולשם ביצועה היא מאפשרת לדיירים וגם ליזמים הטבות כדי שיהוו תמריץ לשני הצדדים לקדם את הפרויקטים האלה. מאז שנת 2005 נעשו שינויים בתכנית על מנת להבטיח שתמ"א 38 תמומש בכל רחבי הארץ. אחד השינויים היה קביעת הרוב הנדרש של בעלי הדירות למימוש הפרויקט ואם לאחר אישור התכנית נדרשת הייתה הסכמה של כל בעלי הדירות בבית המשותף, הרי שאחד השינויים דרש רוב שלל 66 אחוזים של בעלי הזכויות כאשר מדובר בחיזוק המבנה ורוב של 80 אחוזים כאשר מדובר בביצוע פרויקט תמ"א 38 במסלול של הריסה ובניה מחדש כדי שהפרויקט ייצא לפועל. ענין קביעת הרוב מעמיד לעיתים את הפרויקטים של תמ"א 38 במצב שנגרמים עיכובים בשל התנגדות של מיעוט מהדיירים אשר מונע את השגת הרוב הנדרש ולעיתים מדובר אף בהכשלת המאמצים לקידום הפרויקט בשל התנגדות של דייר אחד. קיימת אפשרות לקדם את הפרויקט למרות התנגדות של דייר סרבן ואפשרות אחרת היא להגיש נגדו תביעה לפיצויים בשל אי קבלת ההטבות שהיו יכולים לקבל במסגרת התוכנית. גם בעלי הדירות וגם היזם יכולים לתבוע דייר סרבן על נזקים שנגרמו להם מכך שהפרויקט לא מתממש בשל סירובו וזה בתנאי שהוא לא מספק עילה סבירה להתנגדותו. במקרה של תביעה, יבדוק בית המשפט את העסקה לביצוע התמ"א 38 שנחתמה עם היזם ויבחן גם את הנזק שנגרם לבעלי הדירות שביקשו לבצע את הפרויקט.
|