חברה יזמית בתחום תמ"א 38 ביקשה לקבל מימון בנקאי אך נתקלה בקשיים. כדי לקבל מימון פנתה החברה – קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים – לרשות לניירות ערך כדי לברר האם מימון כזה דורש פרסום תשקיף ונענתה שאכן הסכמי הלוואה כפי שהוצגו לה נחשבים לניירות ערך ולכן מחייב פרסום תשקיף. בשלב שני ניסתה החברה היזמית לשנות את מבנה ההלוואה בכך שהמלווים יוכלו לבחור בין חמש אפשרויות השקעה השונים בתנאי הריבית, היקף הבטוחה ועוד והגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים שקבע שמדובר בהסכמי הלוואה היוצרים רמת סיכון שונה לכל מלווה. הרשות לניירות ערך הגישה ערעור לבית המשפט העליון וערעור זה התקבל על ידי השופטים - אליקים רובינשטיין, אורי שהם ונעם סולברג שטענו כי מהות פרסום התשקיף היא להגן על משקיעים ולספק להם מידע. לאחר שבחנו השופטים את חמש האפשרויות הגיעו למסקנה שכל אחת מהן היא "סדרה" בפני עצמה הכוללת סיכונים וסיכויים קבועים ובכך לא קיבלו את טענת החברה היזמית כי רמת ההגנה הניתנת למשקיע מצביעה על כך שלא מדובר בסדרת ני"ע.
|